סיפורים מחדרו של רופא

אני תמיד שמח לקבל תגובות על הבלוג ובמיוחד הערות בונות על מה עוד כדאי להוסיף.

אחת הקוראות הציעה שאכתוב קצת על בדיקות בכירורגית שד. בפוסט זה אתאר את הבדיקות המקובלות בכירורגית שד ופחות או יותר למה יכולה לצפות אשה המגיעה לכל בדיקה.
על חלק מהבדיקות כבר כתבתי בפוסטים קודמים.
הבדיקות המקובלות הן:

• בדיקת מישוש
• אולטרהסאונד
• דיקור (FNA)
• ממוגרפיה
• ביופסיה

בדיקת מישוש

בדיקת מישוש היא הבדיקה הפשוטה והמקובלת ביותר. את הבדיקה הזו מבצע לפעמים גם רופא הנשים של האשה כך שלא צריך ללכת לרופא מיוחד רק לצורך הבדיקה הזו.

יש לציין שיש מספר שיטות לבצע את הבדיקה ולא כל רופא מבצע אותה באותה צורה.

הבדיקה מתחילה בדרך כלל בבחינה ויזואלית של השדיים כאשר האשה יושבת. במקרים מסויימים היא תתבקש להרים את ידיה בזמן הבדיקה.
נשים עם חזה גדול יתכן שיתבקשו לעמוד, להתכופף ולהשען על משענת הכסא בזמן שהרופא בוחן את השדיים.

לאחר החלק הויזואלי ימשש הרופא את השד, בדרך כלל בתנועות מעגליות מהפטמה והחוצה. עד לבית השחי.
הרופא מחפש גושים בשדיים. את הגושים הוא יבחן בנפרד, האם הגוש הוא מובילי (זז עם המגע), משנה את צורתו בלחיצה, מה המרקם של הגוש, האם הוא סיבי או חלק.
הבדיקה יכולה להתבצע במספר תנוחות, ישיבה, שכיבה, שכיבה על הצד וכד’ במקרים רבים תתבצע הבדיקה בשתי תנוחות שונות.
יש לזכור שגם אצל נשים בריאות מופיעים מדי פעם גושים, בדרך כלל עם מרקם סיבי ולכן לא כל גוש זה מיד משהו חשוד.
בדיקה זו היא די מביכה, אבל יחד עם זאת חשובה מאד.

בדיקת אולטרהסאונד

במקרה של מציאת גושים לא ברורים בבדיקת המישוש, מבצעים בדיקת אולטרהסאונד. בדיקה זו מבוצעת גם כבדיקה שגרתית, לנשים בקבוצת סיכון גבוהה.
הבדיקה מבוצעת בדרך כלל בשכיבה.
הבדיקה מבוססת על שליחת גלי קול בתדר גבוה (שלא נשמע באוזן האנושית) וקריאת האות המוחזר מהרקמות השונות. בעקרון יש שתי וריאציות עיקריות, אולטרהסאונד רגיל ודופלר, כאשר האחרונה משתמשת באפקט דופלר לבדיקה של זרימת הדם. (את אפקט דופלר קצת קשה לי להסביר מאחר שאני לא פיזיקאי)
בזמן הבדיקה מורחים ג’ל על השד הנבדק. הסיבה לכך היא ליצור מגע אחיד בין הפרוב של המכשיר לשד, על מנת שלא יווצרו החזרים מהשד עצמו אלא מהרקמות הפנימיות בלבד.
הבדיקה היא פשוטה ואמינה ובדרך כלל לא כואבת.

דיקור FNA

בשיטה זו מחדירים מחט דקה יחסית לשאיבת נוזל מתוך השד, לכן היא מתאימה בעיקר לציסטות שבדרך כלל מלאות נוזל.
הבדיקה מתבצעת על ידי החדרת המחט אל תוך הציסטה או הגוש או בעזרת מישוש או לפי אולטרהסאונד. בחלק מהמקרים מבוצעת ללא הרדמה מאחר שבחלק מהמקרים חומר ההרדמה עלול להפריע לבדיקת הדגימה במעבדה מה גם שעצם ההרדמה עלולה להיות כואבת יותר מהבדיקה עצמה.
את הדגימה שולחים למעבדה לבדיקה האם מדובר בסרטן או לא.
במקרה של ציסטות שידוע מבדיקות קודמות שאינן ממאירות, משתמשים בדיקור לניקוז הציסטה ולא שולחים למעבדה.
בדרך כלל נדרשת יותר מאשר דקירה אחת כדי לוודא שכמות הנוזל מספיקה.
החסרון של בדיקה כזו הוא שהיא מקומית מאד, כמות הדגימה היא קטנה יחסית ולכן עלול להיות מצב בו יאובחן סרטן מקומי כאשר הסרטן כבר התפשט.
הבדיקה דורשת אימון רב כדי להתבצע טוב (לצערי או לשמחתי אני די מאומן בזה… )
יחד עם זאת, במקרה של נשים צעירות שלהן ממוגרפיה לא מתאימה, שיטה זו מאד יעילה.

ממוגרפיה

על בדיקה זו כתבתי בעבר לחצו כאן לפוסט בנושא.

ביופסיה

גם כאן, חסכתי לעצמי עבודה… גם על זה כתבי בעבר. לחצו כאן לפוסט בנושא.

לבקשת אחת מקוראות הבלוג, קצת פירוט על מבנה השד.

הפעם בניגוד לפוסטים אחרים צירפתי תמונה. אחרי הכל, כידוע תמונה אחת שווה אלף מילים.

השד מורכב בעקרו מרקמת שד ושומן. רקמת השד היא רקמה הכוללת מקבצים של בלוטות חלב וצינוריות חלב, רקמה זו ממשיכה עד לבית השחי, זו הסיבה שבבדיקת שד הן עצמית והן על ידי רופא יש למשש את השד ואת בית השחי.

בנוסף לרקמת שד, מכיל השד גם עצבים (עם צפיפות גדולה יותר מסביב לפטמה, העטרה), רקמת שריר, שומן ורקמות חיבור.

כל שד יכול להכיל מליוני בלוטות חלב המסודרות כאשכולות של בלוטות (יש נשים אצלן אפשר להרגיש במישוש את אשכולות הבלוטות בצורה של גושים סיביים, אלו אינם גושים ממאירים).
כל אשכול של בלוטות מחובר בצינורית חלב דקה, צינוריות אלו מתחברות לחמש עד עשר צינוריות חלב גדולות יותר המגיעות עד לפטמה. בפטמה יש חמש עד עשר פתחים של צינוריות חלב. כל מי שנסתה להסתכל על פתחי צינוריות החלב בפטמה בוודאי הבחינה שפתחים אלו קטנים ביותר. אלו הם פתחים של הצינוריות הגדולות. אם אלו הגדולות, אתן יכולות לתאר לעצמכן כמה דקות הצינוריות הקטנות.

רקמות שריריות בשד נמצאות מסביב לפטמה ומאפשרות לה להזדקר בשעת גירוי מיני או הנקה. שימו לב שהזדקרות הפטמה אצל אשה מתבצעת בעזרת שרירים, בניגוד לזקפה הגברית המתבצעת בעזרת הזרמת דם לתוך הפין.
בנוסף לכך יש רקמות שריריות מסביב למצבורי בלוטות החלב, המשמשות להוצאת החלב אל תוך הצינוריות, בזמן ההנקה.
בין הנקה להנקה, מצטבר חלב בצינוריות הגדולות הקרובות לפטמה, זו גם הסיבה לתחושה של גודש בשד וכן הסיבה לצורך להניק או לשאוב חלב מהשד כאשר הוא מלא.

מסביב לפטמה, בעטרה, יש מספר בלוטות על העור שתפקידן ליצור מעין נוזל סיכה בזמן ההנקה. הנוזל הנוצר מהן הוא נוזל שקוף וכמעט בלתי נראה.

השד ממוקם מעל שרירי החזה שמעל הצלעות.
למרות העובדה שבשד יש רקמות שריריות, אימון שרירי החזה לא מגדיל את השד.
אימון שרירי החזה יכול ליצור שדיים שנראים זקופים יותר מאחר שהשריר קצר יותר ומחזיק טוב יותר את השד. אבל לצערינו לא ניתן להגדיל שדיים בעזרת אימון גופני.

אצל נשים מבוגרות, לאחר הפסקת המחזור, מתנוונות בלוטות החלב ומוחלפות ברקמות שומן. זו הסיבה לכך ששד שהיה קשה וצפוף בצעירותה של האשה הופך להיות רך יותר בבגרותה.
במקרים מסויימים השדיים גם קטנים כתוצאה מניוון בלוטות החלב.
טיפולים הורמונליים, עשויים לעקב את ניוון רקמת השד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור.

זהו על קצה המזלג מבנה השד. אם תרצו יותר פירוט, אשמח לכתוב עוד.

הגיע הזמן לעוד פוסט רפואי…

מדי פעם אני נשאל על ידי נשים על הקשר בין חזה קטן או גדול למחלות שד.

אז התשובה הקצרה היא: אין כל קשר.

עכשיו הסבר קצת יותר מפורט: השד בגדול מורכב מרקמה שומנית, בלוטות חלב וצינוריות חלב (בעתיד אכתוב פוסט שלם על מבנה השד).
סרטן ושאר מחלות שד תוקפים את בלוטות החלב ו\או צינוריות החלב. כמות בלוטות החלב וצפיפותן אינן קשורות קשר ישיר לגודל השד.
שד בעל צפיפות גבוהה של צינוריות חלב ובלוטות חלב, יש לו סיכוי גבוה יותר למחלות שד.

עקרונית, אין קשר בין צפיפות השד לגודל השד אם כי במקרים של נשים רזות מאד עם חזה גדול יחסית, אפשר להניח שמדובר בשדיים המכילים ברובם רקמה של צינוריות חלב.
הדרך הבטוחה ביותר לדעת את צפיפות השד היא צילום ממוגרפיה, אם כי גם בדיקת מישוש על ידי בעל מקצוע יכולה לתת מושג על צפיפות השד.
יש לשים לב שצפיפות השד משתנה עם השנים, בדרך כלל, ככל שהאשה מתבגרת, צפיפות השד יורדת (יחד עם זאת הסיכוי למחלות שד עולה, מה שמראה שצפיפות השד אינה גורם סיכון ממשי).

צפיפות השד משפיעה מאד על בדיקת השד. למשל, בדיקת ממוגרפיה על שד צפוף לא תיתן כל תוצאה, בלוטות החלב וצינוריות החלב יראו תמונה לבנה בדיוק כמו סרטן.
זו הסיבה שלא מומלץ לעשות ממוגרפיה לפני גיל 40.
צפיפות השד, תשפיע גם על בדיקת מישוש. בדיקת מישוש לנשים עם שדיים בעלי רקמה צפופה, בדרך כלל תיקח יותר זמן ועלולה לכאוב קצת יותר (לא שבדיקת מישוש ממש כואבת).
גודל השד לעומת זאת, לא משפיע על זמן הבדיקה ולא משפיע על כאב בזמן הבדיקה.

אם כואב לכן בזמן הבדיקה, חשוב שתגידו לרופא הבודק. כאב בבדיקה עלול להצביע על בעיה בשד.

במקומות רבים, אני רואה כתובות מייל בסגנון drharry1 AT gmail.com
כששאלתי מדוע לכתוב כך, שהרי זה מקשה על שליחת מייל לבעל הכתובת, נאמר לי שזה על מנת למנוע מספאמרים להעתיק את הכתובת ולהשתמש בא לספאם.

אני מעולם לא עשיתי כך, תמיד הקלתי על הקוראים והקוראות ואפשרתי העתקה פשוטה של המייל ויתרה מזאת, בכל מקום אפשרי דאגתי גם לכך שהמייל יהיה קישור mailto: שמאפשר שליחת מייל בלחיצה על הכתובת.
לדוגמא, בצד שמאל של הבלוג בבלוק יצירת קשר.
עשיתי זאת כי אני מאד שמח על כל תגובה לבלוג.

האם יש לי יותר ספאם מאשר לאחרים?
לא יודע וממש לא נראה לי.
אז האם שיטה זו מוכיחה את עצמה? לדעתי לא.
מה גם שלדעתי כל הערמת הקשיים הזו היא הפוכה מהכיוון אליו הולך האינטרנט. כל הזמן נראה שהאינטרנט הולך לכיוון של להקל על אנשים את החיים. הכל יותר ויותר קל וכאן, בדיוק ההיפך.
טוב האמת אפשר להבין את אותם אנשים החוששים מהספאם, כי הקלות הזו של האינטרנט, נותנת כח גם בידי אלו המעוניינים להטריד אותנו. ספאם זה רע, גם אם מי שמפרסם בעזרתו עושה זאת מסיבות טובות של רצון לקדם את העסק שלו, הוא יוצר מטרד ואני מקווה שיקנו ממנו פחות.

אני אישית, מתוך עקרון לא קונה מוצרים ממי שמפרסם אותם בצורת דואר זבל.
זה לא שאני נגד פרסום, אני מאד בעד, פרסום עוזר גם לי להכיר את המוצרים המשווקים, אבל פרסום ושיווק עדיף שיעשו בצורה נעימה ולא מטרידה.
דוגמה יפה זה גוגל, הם עושים עבודה יפה. הפרסומות שלהם בדרך כלל לא מטרידות, לא קופציות וכד’.
אני חושב שכדאי לעודד רכישה של מוצרים המפורסמים באמצעים כאלו. זה יעזור לכך שיהיה לנו עולם עם שיווק יותר נקי.

ואגב שיווק, הבלוג הזה לא שווק מעולם, לא עשיתי בכלל קידום לבלוג הזה ויחד עם זאת אני רואה לא מעט כניסות חדשות מדי יום ואני שמח מאד על כך.
רוב הכניסות מגיעות מחיפוש בגוגל על תכנים כמו כאבים בשדיים ושאר דברים הקשורים למקצוע שלי, שזה מביא אותי שוב לשאלת הרמה הרפואית של הדברים שאני כותב.
התכנים הרפואיים הכתובים בבלוג הזה כתובים ברמה שטחית יחסית וכל פעם שאני כותב, אני תוהה האם להרחיב יותר או לא?
אני מפנה שאלה זו פעם נוספת לקוראות וקוראי הבלוג הזה.
ולקוראות המגיעות לבלוג הזה בחיפוש תכנים רלוונטיים לבלוג, אל תהססו לפנות אלי. זה אמנם לא תחליף לרופא שבאמת בודק אתכן אבל יכול לעזור, לפחות בעידוד ומילה טובה.