סיפורים מחדרו של רופא

מדי פעם (בעצם קצת יותר מאשר מדי פעם) יוצא לי לבצע בדיקות או טיפולים די מכאיבים, עכשיו בימים האחרונים לפני הנסיעה אפילו קצת יותר מתמיד.

הרבה פעמים כשחושבים על רופא שמבצע פעולה פולשנית ומכאיבה, חושבים שאו שהוא אטום לכאב או שאולי נהנה להכאיב? קראתי לא מעט סיפורים הומוריסטיים במידה מסויימת על רופאים, בעיקר רופאי שיניים שהציגו את הרופאים כיצורים שאוהבים להכאיב…

האמת שברוב המקרים הרופא באמת אטום, זו אחת השיטות להתמודד עם כאב של הפציינט, להתנתק מזה והאמת גם דיברו על כך מדי פעם בבית ספר לרפואה.
אני בדרך כלל לא מצליח להתנתק (ואולי גם לא מנסה)
כאן אני רוצה לספר קצת מה אני, שנמצא מהצד השני של המחט מרגיש. אז כמובן את הכאב של הפציינטית אני לא מרגיש ולפעמים זה יותר גרוע מלהרגיש את הכאב. אני לא יכול ממש לדעת האם זה כואב ועד כמה זה כואב.
מאחר שאני יודע שזה עלול לכאוב, לפעמים אני חושש יותר מהפציינטית שאותה אני תמיד מנסה להרגיע.
אף פעם אי אפשר ממש לדעת, אותו דבר בדיוק לאחת כואב מאד ולאחת בכלל לא כואב.

אני מאד לא אוהב להכאיב. האמת שלפעמים יש לי תחושה כאילו אני מפחד יותר מהפציינטית
היום לדוגמא ביצעתי שאיבה של ציסטה משד של פציינטית, בדרך כלל זה מאד כואב ומאד חששתי שיכאב לה והיא… שום דבר כאילו סתם בדיקת דם.
אתמול לעומת זאת, דבר דומה, אבל מחט יותר עדינה איך שנגעתי בחזה שלה אפשר היה להבחין בפחד שלה, הלב שלה דפק… אני פחות חששתי כי זה נראה היה יותר קל, אבל היא, איך שהמחט נגעה בשד שלה צווחה מכאב.
במקרה הזה נראה שמדובר יותר בפחד מאשר כאב. אבל הצווחה שלה, הרעידה את כל הקליניקה…

אני יודע שלא מעט אנשים מאמינים בצורה זו או אחרת באסטרולוגיה.

אבל היום נתקלתי במקרה לדעתי מיוחד.

פציינטית אחת, שלאחר בדיקת מישוש התברר לי ללא ספק שיש גוש בשד שלה, אבל, יש ספק האם הגוש ממאיר או לא, הדרך הטובה ביותר לוודא זאת היא במקרה שלה על ידי בדיקת דיקור (FNA), בבדיקה זו מחדירים מחט (יחסית עדינה) אל תוך הגוש ושואבים נוזל, אותו שולחים לבדיקה במעבדה. בדיקה זו היא בדיקה אמינה מאד, אבל לפעמים קצת כואבת.

הפציינטית סירבה לבצע את הבדיקה בטענה שלפי המפה האסטרולוגית שלה, לא יהיה לה סרטן, היא גם הסבירה קצת יותר במונחים אסטרולוגיים את הסיבה (אני לא מבין באסטרולוגיה, לכן אפילו לחזור על המונחים שלה קשה לי).
כל זאת למרות שבהיסטוריה המשפחתית שלה יש סרטן. נכון שעדיין קשר חד משמעי לא הוכח, אבל ידוע שהיסטוריה משפחתית של סרטן שד מכניסה את האישה לקבוצת סיכון. לכן במקרה שלה, מאד מאד לא מומלץ לוותר על הבדיקה למרות היותה בדיקה לא נעימה וכואבת לפעמים.

מעניין אותי מה דעת הקוראות והקוראים על אסטרולוגיה ובעיקר על הקשר שלה לרפואה.

כבכל שנה גם השנה הפסח מגיע…

גם השנה, כבכל שנה אצלי יש פחות עבודה, שזה חיובי בהתחשב בכמות העבודה שהייתה לי בתקופה האחרונה. למי שתהה הסיבה שהבלוג לא התעדכן היא שהייתה לי המון עבודה.

השנה החלטתי לנצל את העובדה שיש לי אפשרות לקחת חופש וליסוע לקנדה לבקר חברים ומשפחה. אחרי שנים שכל הזמן מזמינים אותי, הגיע הזמן לנצל את ההזמנה וליסוע.

אז כרגע נראה שאני טס בראשון באפריל (בתקווה שזה שיש לי כרטיס זה לא שקר של אחד באפריל ) וחוזר כנראה רק בסוף אפריל, בקיצור חופשה ארוכה מאד.
יש לי גם חברים שם שמנסים לשכנע אותי להשאר שם, אם כי בשלב זה לא נראה לי שאני נוטה להשתכנע. לכן נכון לרגע זה הזמנתי גם כרטיס חזרה לסוף אפריל.
בקנדה אבקר גם את המשפחה שגדלה בתקופה האחרונה ומתפרשת על פני מספר ערים בקנדה כך שיש לי טיול נחמד בקנדה. כמו כן אבקר את החברים שחלקם הגדול עדיין עובדים באותו מרכז רפואי בו עשיתי את ההתמחות. שזה יהיה קצת נוסטלגיה לתקופת ההתמחות (שהאמת רובה תקופה לא קלה ולא הייתי שמח לחזור אליה).

אני גם מאד רוצה לפגוש את מנהל המרכז (שהיום כבר בתפקיד אחר) שבזכותו הגעתי לכירורגית שד (למי שקרא את סיפור ההתמחות שלי).
מי שאני לא רוצה לפגוש זו האחראית על מיון גניקולוגי (האמת גם מרבית הנשים באזור מעדיפות לא לפגוש אותה)
מאחר שקנדה אינה מדינת עולם שלישי אני מאמין שתיהיה לי גישה לאינטרנט, אבל כנראה הרבה פחות מאשר כאן. אז אני מאמין שאכנס לבלוג מדי פעם ואולי גם אכתוב.

מהתסכלות בסטיסטיקה של הבלוג נראה שיש לבלוג מספר קוראות וקוראים נאמנים, ועוד כמה מזדמנים. אבל תגובות… כמעט ואין. אני אשמח לעוד תגובות בבלוג מעוד קוראים וקוראות.
שמחתי לראות גם הפנייה לבלוג מבלוג אחר שאיני מכיר, הבלוג של עמי סלנט שלא רק שהפנה לבלוג שלי אלא לעוד בלוגים של רופאים בעולם.

בדיקות גניקולוגיות ובדיקות שד, הן מהבדיקות הפחות נעימות שעל אישה לעבור.

מספר רב של נשים דוחות ככל האפשר או נמנעות כליל מלהגיע לגניקולוג או לכירורג שד מאחר שהבדיקה מביכה אותן. האמת שקשה לי להאשים אותן.

היום בשיחה מקרית עם פציינטית שהודתה שהיא דחתה את הבדיקה הזו למעלה משנה, שמעתי דבר מעניין. עד כה חשבתי שבדיקה גניקולוגית היא המביכה יותר והאמת גם עם יותר סיכוי לכאבים במהלך הבדיקה. אבל אותה פציינטית אמרה שאותה הרבה יותר מביכה בדיקת שדיים.

לא היה לי נעים לשאול אותה יותר על העניין. אבל מעניין אותי, האם כך חושבות כל הנשים או שזה מקרה מיוחד שלה?

תוך כדי חיפוש חומר עבור פציינטית שלי בנושא שתלי סיליקון נזכרתי באנקדוטה מעניינת שהופיעה בעיתון בקנדה וגם דובר עליה במספר דיונים של רופאים בכירורגית שד.

הסיפור הוא סיפור אמיתי, בזמן המלחמה באוגוסט שנה שעברה, נפצעה אישה מרסיס טיל, הרסיס פגע בשד שלה אבל מאחר שבין השד לבין עצם החזה היה שתל סיליקון, הרסיס נתקע בשתל הסיליקון והציל את חייה.

כמובן שאת השתל היה צריך להחליף ולעשות ניתוח שחזור, אבל להערכת הרופאים שנתחו אותה אם לא היו בשדיה  שתלי סיליקון היא הייתה נפצעת הרבה יותר קשה ואף הייתה סכנה לחייה.

מדי פעם מספרות לי פציינטיות על רופאים אחרים.

אחת הטרוניות שבדרך כלל אני שומע היא שהרופא רק בודק ולא אומר מה הוא עושה ולמה הוא עושה.

לדעתי הסיבה לכך היא חששם של אותם רופאים מעודף שאלות שעליהן יהיה להם קשה לענות.

האמת גם בראשי עולה מדי פעם השאלה עד כמה לספר או לא לספר בעיקר כשמדובר בבדיקה שעלולה לכאוב. אם אספר, האשה תיהיה במתח, מתח כזה עלול להביא למחלה בעצמו וגם עלול להפריע לי במהלך הבדיקה.
מצד שני אני חושב שזכותה של האישה לדעת מה הולך לקרות לה.
בדרך כלל הפתרון שלי הוא פשוט לשאול אותה האם היא רוצה לשמוע יותר פרטים על מה הולך לקרות.

יש נשים שמאד רוצות לדעת הכל ויש כאלו שמעדיפות לסמוך עלי ולא שואלות וגם לא רוצות לדעת.

חבל מאד שרבים הרופאים הבוחרים בדרך הקלה של לא לדבר יותר מדי.

בכל מקרה, מי שרוצה לשאול שאלות בנושא בדיקות שעברה מוזמנת לפנות אלי (אפשר גם במייל) ואשתדל לעזור ככל האפשר (אפשר לשאול בכל תחום של רפואה).