קראתי עכשיו ב ynet כתבה שמראה על יחס יפה של הנהלת מרכז רפואי לתלונות של פציינטית.
פציינטית שטופלה בצורה אולי מקצועית אבל מבחינת יחס היחס היה מאד לא יפה (לפי הסיפורים שלה). התלוננה להנהלת בית החולים וזו הגיבה בפיטורי הרופא שטיפל בה.
כנראה שהיו לא מעט תלונות על רופא זה, אחרת קשה לי להאמין שהיו מפטרים אותו כל כך מהר רק על סמך מכתב אחד.
אפשר לקרוא את הכתבה כאן
.
עוד פוסט שנכתב לפי בקשה של אחת הקוראות.
שאלה שאני נשאל מדי פעם, האם רופא שרואה נשים עירומות נהנה מזה?
התשובה הקצרה: לא.
ותשובה קצת מפורטת: אחרי הכל רופא הוא גבר וככל גבר נורמלי נהנה לראות גוף של אשה. יחד עם זאת כאשר זה בא בהקשר רפואי, בדרך כלל הרופא אינו חושב על כך אלא עסוק בבדיקה עצמה. זו גם לדעתי אחת הסיבות שלא מעט נשים חשות שיחסו של הרופא מאד קר, שהוא כאילו אינו רואה אותן.
אני זוכר שבפעמים הראשונות לפני כל בדיקה חששתי שעצם העירום הנשי יגרה אותי מינית וזה יפריע בבדיקה. אבל כל פעם מחדש שמתי לב שלא משנה מי האשה, גם אם זו אשה מושכת ביותר, הייתי מסוגל להתמקד בבדיקה ומראה גופה לא שינה.
האם זה כך אצל כל הרופאים? אני לא יודע. מהכירותי עם רופאים אני מניח שכן. די נדיר למצוא רופא שהוא עד כדי כך לא מקצועי.
לאחר מספר שנים של עבודה ומאות בדיקות, סביר להניח שכל רופא שעוסק בזה יסתכל על הבדיקה מנקודת מבט מקצועית בלבד.
שמעתי על אשה שרופא המשפחה שלה בקש לעשות לה בדיקת שדיים, היא לא הסכימה וחשבה שהרופא סתם רוצה לראותה עירומה. האם זה באמת מה שרצה הרופא? לא יודע לומר מאחר שאיני מכיר את הרופא.
מצד שני, רופאי משפחה בדרך כלל אינם רואים נשים עירומות כך שיש ספק קל שבקשתו זו לא הייתה רק ממניעים של בריאות האשה. אפשר למצוא בסיפור זה עוד סיבה מדוע לבדיקת שד ללכת לרופאים שזו התמחותם, או לרופאי נשים שגם הם עושים מדי פעם בדיקות שד.
אחת מקוראותי הנאמנות כתבה פוסט בבלוג שלה על יום הולדת לבלוג שלה.
זה הביא אותי להסתכל על הבלוג שלי, מתי נכתבה הרשומה הראשונה בבלוג ומתברר שהרשומה הראשונה נכתבה ב 25/1/2007 שזה אומר שהבלוג שלי בן שלוש שנים.
ממש מדהים לראות את זה. שלוש שנים. כשהתחלתי את הבלוג לא ידעתי כמה זמן אמשיך לכתוב ואם בכלל הוא ימשיך להתקיים. בתחילה הייתי כותב כמעט כל יום, הייתי מאד יצירתי באותה תקופה. לאחר מכן הפסקתי לכתוב ומרבית הרשומות היו בתגובה למיילים או תגובות שקיבלתי.
כך זה המצב גם היום. אני כותב בעיקר בתגובה לבקשות של קוראות הבלוג. האמת שגם רשומה זו היא במידה רבה תגובה לבקשת קוראת.
אז זהו, שלוש שנים עוברות מהר מאד והבלוג גדל וגדל. בשלב זה אני לא רואה את עצמי מפסיק לכתוב. גם אם עוברים חודשים בין פעם לפעם, עדיין אני כאן וכותב מדי פעם.
פוסט זה הוא יותר שאלה לנשים.
לפי הנחיות משרד הבריאות “כל אדם זכאי לנוכחות אדם נוסף מטעמו בעת ביצוע בדיקה גופנית”
לפי הנחיה זו כל אחת זכאית למישהוא או מישהיא שיהיו נוכחים בעת הבדיקה. נשים רבות באות עם חברות שלהן או לפעמים אימותיהן. חלקן באות עם בן זוגן.
השאלה היא מה דעתכן על נוכחות של בן הזוג במהלך הבדיקה?
נוכחות הכוונה שהוא יהיה אתכן מאחורי הפרגוד בעת הבדיקה. לא נשאר לשבת בעת שאתן קמות להתפשט מאחורי הפרגוד.
עוד שנה עברית חלפה לה ומתחילה שנה נוספת.
למרות שאני לא שומר מצוות, אני מאד מעריך את ההגיון שמאחורי חלק גדול מהמצוות ואותן גם משתדל לקיים. דוגמה אחת רלוונטית היא נושא ימי תשובה. ימים אלו נועדו לבקשת סליחה ולחשבון נפש.
הרבה אנשים שאני מדבר אתם על כך אומרים משהו כמו “אני עושה חשבון כל השנה” לדעתי אין משפט שגוי מזה. במהלך השנה כולנו עסוקים באינספור דברים של חיי היום יום ואין לנו זמן לעצור ולחשוב. לכן ימים כאלו שזוהי מטרתם הם ימים חשובים מאד. כך גם יום כיפור.
השאלה הבאה שתמיד עולה כשאני מדבר על הערכתי למצוות היהדות, היא שאלת האמונה. האם אני מאמין באלוהים?
התשובה היא: מאד מאמין. ככל שלמדתי יותר כך הוקסמתי יותר ממורכבות הגוף החי, בין אם זה הצומח, החיות ועל אחת כמה וכמה גוף האדם. אין בעולם דבר מדהים יותר מגוף האדם. לא יתכן שדבר כה מדהים ומורכב, נוצר ללא אינטליגנציה מכוונת. אותה אינטליגנציה מכוונת היא זו המכונה אלוהים, אלוקים, בורא עולם או כל שם אחר שנרצה. סביר להניח שאותה אינטליגנציה קיימת כאן ועכשיו ועדיין רואים את נוכחותה בעולם. אך אז נשאלת השאלה האם היא מכוונת דברים גם כיום? או שהכל מתנהל אוטומטית? דעתי היא שהאוטומט הזה של חוקי הטבע הוא חלק מאותה אינטליגנציה אינסופית שבראה את היקום.
אם אלוהים קיים ונמצא כאן איתנו, עולה השאלה הגדולה ביותר, מה הוא רוצה מאיתנו? ומדוע הוא עושה כל מני דברים שהוא עושה. או לפעמים אם הוא כאן, מדוע אינו מתערב בדברים?
על השאלה הזו כתבה ידידה טובה שלי פוסט מעניין אותה ידידה היא שומרת מצוות ומאמינה מאד. מה שהופך את הפוסט שלה למעניין יותר.
וכאן נסיים עם פילוסופיות עמוקות ונחזור לחיי היום יום. בעוד כשבוע אני טס לביקור משפחה וחברים בקנדה. למרות שכאן אני מרגיש בבית, תמיד כיף לחזור לקנדה לפגוש את המשפחה והחברים וחוץ מזה אני טיפוס נוסטלגי, אוהב להעלות זכרונות 
לפני כשנתיים, כתבתי כאן על החוק שנראה כלקוח הישר מספר החוקים של איראן, הצעת החוק הידועה במספר 892 לפי הצעה זו יצונזר האינטרנט ברמת ספק האינטרנט כברירת מחדל אלא אם כן הצהיר אדם שהוא אינו מעוניין בצנזורה.
אז כתבתי שאם הצעת חוק זו עוברת אני אורז את המזוודות וחוזר לקנדה.
היום בבוקר הביאה המזכירה עיתון יומי שיהיה לפציינטיות הממתינות מה לקרוא, במקרה תפסה את עיני אחת הכותרות בעמוד הראשון שאמרה “האינטרנט לא יצונזר” כמובן שמיד עברתי לעמוד הכתבה וקראתי בשמחה שועדת הכלכלה (מה הקשר לועדה זו לא הבנתי אבל זה לא חשוב) לא הסכימה להעביר את החוק מהכנסת הקודמת והתנגדה לחוק זה. מה שאומר שיקשה על ש”ס מאד להעביר את החוק או שבעצם לא יוכלו להעביר את החוק.
כשהחוק היה בדיונים ועבר קריאה ראשונה אמרו מומחים למשפטים שמעולם לא היה חוק שאושר בקריאה ראשונה ובסופו של דבר לא אושר בכנסת, מה שאומר שהסבירות גבוהה שגם חוק זה יעבור. אני שמח שאותם מומחים טעו ועכשיו אין חוק כזה וכנראה שהסכנה עברה.
בקיצור. אני נשאר בארץ
לפני מספר ימים קיבלתי מייל ממישהיא שקראה את הבלוג, לאחר שעניתי על שאלתה, מתוך עניין שאלתי אותה כיצד היא הגיעה אלי.
היא כתבה שהיא קבלה קישור לבלוג שלי מכתבה ב YNET על כל מיני אתרים בנושא רפואה.
נכנסתי לסטטיסטיקה של הבלוג שלי ובאמת ראיתי למעלה ממאה כניסות חדשות ביומיים האחרונים, זה כאשר ביום רגיל יש כמה עשרות כניסות חדשות.
הסתכלתי מהיכן הגיעו כל הכניסות, אז כמו תמיד חלקן היו מחיפושים בגוגל על מילים כגון כאבי שדיים ועוד כל מיני שאילתות הקשורות לשדיים, שאלו החיפושים הרגילים מהם מגיעים לבלוג שלי, אבל שם ציפתה לי הפתעה, חלק גדול מהכניסות היו באמת מ YNET.
בקיצור הבלוג שלי מפורסם מבלי שידעתי על כך. תודה ל YNET שכתבו על הבלוג שלי.
נסעתי עם חברה שלי לתערוכת עולמות הגוף בחיפה.
כן, למי שקרא את הפוסט האישי יש לי חברה. נראה שאני בר מזל, תוך זמן קצר מאד מהפרידה האחרונה הכרתי עוד מישהיא, בנתיים הקשר מתקדם יפה, אבל עדיין מוקדם מדי לשפוט.
טוב אבל לא על החברה באתי לספר בפוסט זה, אלא על התערוכה, שלדעתי גם לאלו שאינם רופאים, זוהי אחת התערוכות המדהימות שיש בארץ. חברתי שאינה מתחום הרפואה וגם לא במיוחד אוהבת רפואה (קצת לצערי) מאד נהנתה.
התערוכה מראה את מרבית חלקי הגוף, שלד, שרירים, אברים פנימיים וכד’. ההסברים ליד כל מוצג יפים ומעניינים אבל לדעתי חסרים. אם אתם הולכים לשם ואין לכם השכלה בתחום הרפואה, רצוי לחפש הדרכה מקצועית (או לבוא איתי ). לא יודע אם יש שם סיורים מודרכים.
אנחנו טיילנו בתערוכה קצת יותר משעתיים, כאשר ליד מרבית המוצגים התעכבנו והסברתי לחברתי כל מה שאני זוכר, זה רק הראה לי כמה שכחתי את מרבית הדברים משיעורי האנטומיה שלי. אנשים רבים התקבצו סביבנו להקשיב להסברים שלי, ליד המוצג בו הוסבר על חוש שיווי המשקל (לצערי רק הוסבר לא ממש הראו את האיבר המעניין הזה המורכב משלוש קשתות מלאות נוזל, איבד אדם מבוגר את שיווי משקלו, אשה אחת צעקה אלי “אתה רופא?” מיד הסתובבתי לאחור וראיתי אותה מחזיקה בידה אדם מבוגר שאיבד את שיווי משקלו, לאותו אדם יש אכן הסטוריה רפואית של בעיה בחוש שיווי המשקל. לשמחתי לא היה ממש צורך בי, כסא וכוס מים שהוגשו לו החזירו אותו לתחייה תוך מספר דקות.
לאחר מכן, ליד מוצג אחר, בו הסברתי קצת על המערכת הגניקולוגית, שאל אותי זוג צעיר “אתה גניקולוג?”
“לא אני לא”
“אבל אתה יודע כל כך יפה, אף פעם לא שמענו הסבר כל כך מעניין, שהופך את הגניקולוגיה למעניינת” אמרה האשה.
סיפרתי להם בקיצור שאני רופא שאמנם ההתמחות שלי היא בכירורגית שד אבל למדתי לא מעט גניקולוגיה.
ליד מוצג אחר בו הוצגה מערכת השתן של גבר ושל אשה, אמרה גבר אחד “עכשיו אני מבין מדוע אשתי רצה לשירותים כל הזמן”
בסך הכל היה מאד מעניין ומומלץ מאד. נראה לי שאני אפילו אבקר שם שוב, אם כי נראה לי שחברה שלי מצתה את העניין. אולם מצד שני היא תשמח להגיע שוב למוזיאון המדע בחיפה בה הוצגה התערוכה, יש שם עוד הרבה דברים שלצערינו לא הספקנו לראות. לצערי חלק מהתערוכות הקבועות שיש שם הן במצב תחזוקתי לקוי במקצת ולא ניתן להפעיל את כל המוצגים כפי שהייתי רוצה.
הבלוג כמעט לא כולל סיפורים אישיים שלי, אולי כי אני אדם די סגור.
מצד שני אני מאד אוהב לפטפט אז האם אני סגור? כן, אני די סגור רגשית לכן לא כותב כאן הרבה על חיי האישיים. למעט מקרים מיוחדים ועכשיו זה אחד מהם.
חייתי עם חברה במשך שלוש שנים. יתכן שלא היינו מתאימים מלכתחילה, למרות שהיו לא מעט דברים בהם התאמנו והיה לנו המון כיף ביחד. אני מבחינתי, למרות אי ההתאמות הייתי נשאר איתה לעוד זמן רב.
אבל היא, היא חשבה אחרת ולאחרונה נפרדנו וכך אני מוצא את עצמי לבד כשאני ממש לא רגיל לחיים לבד. מנסה להתמודד. זה קשה, קשה מאד והנה אני בשעה שלוש וחצי בלילה יושב וכותב בבלוג לאחר שהתעוררתי ולא הצלחתי להרדם שוב. עמוס כל הזמן במחשבות עליה, על זו שכבר אינה איתי. מה לעשות, כשאני אוהב אני אוהב עד הסוף, לטוב ולרע.
אחד הדברים שאני שומע לא מעט מפציינטיות על רופאים אחרים (ולפעמים גם עלי) הוא שרופאים בדרך כלל מנותקים בעיקר בזמן הבדיקה.
פציינטית אחת אמרה פעם לאחר הבדיקה שאני בודק אותה כאילו היא לא נמצאת כאן.
כשמדובר במחלות קשות, בהן הפציינטית צריכה תמיכה רבה, נראה לפעמים שדווקא אז הרופא מנותק יותר.
אז מדוע זה ככה?
צריך לזכור שרופא קודם כל הוא אדם. רופא אינו כל יכול שיודע הכל.
כאשר רופא נתקל במקרה של מחלה קשה, חשוב שיהיה שקול ויעסוק בעיקר בצד הרפואי של המחלה.
מעבר לזה, גם אצל הרופא מתעוררות רגשות ולראות מקרים קשים, בעיקר אם אלו מספר מקרים זה קשה נפשית.
לכן אחת השיטות להתמודד עם זה היא להיות מנותק נפשית. להתיחס אך ורק לצד הרפואי, שזה תפקידו של הרופא.
זה לגבי מקרים של מחלות, אולם הטענות במקרים רבים הן לא רק על מקרה של מחלה אלא גם בדיקה שגרתית. נראה שהדבר נכון בעיקר לגבי רופאי נשים ומומחים לכירורגית שד.
כאן כבר קשה לי יותר לענות על השאלה אז נראה לי שנשאיר את זה לדיון עם הקוראות והקוראים של הבלוג. אשמח מאד לכל רעיון בעניין.
מטקבקים אחרונים