היא אמרה לא לסרטן
מאת drharry | סרטן שד 26 ביוני, 2009ביום חמישי האחרון הוקרן בערוץ 2 סרט על אשה בעלת סיכון גבוה לסרטן (בעלת גן BRCA1 ו BRCA2) שעשתה ניתוח להסרת שני השדים כניתוח למניעת סרטן.
אני אישית נגד הגישה הזו, למרות שנכון, ניתוח כזה מוריד בצורה משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן השד, יחד עם זאת האם הוא מוריד את הסיכון לסרטן כלשהו? לא בהכרח. הוא רק מוריד את הסיכון לסרטן השד.
זה לא הניתוח המניעתי היחיד, עוד ניתוח שיש רופאים הממליצים לעשותו הוא ניתוח להסרת השחלות, לאחר הסרת השחלות יורד הסיכון לחלות בסרטן השחלות וגם יורד ב 50% הסיכון לחלות בסרטן שד (כיצד זה משפיע? הורדת השחלות מורידה את כמות האסטרוגן בגוף וכך מורידה את הסיכון לסרטן שד הורמונלי).
אז האם אשה שלא רוצה יותר ילדים כדאי שתסיר את השחלות שלה? או האם להסיר את השדיים?
דעתי בשני המקרים היא פשוט לא!
מספיק היה לראות את ההתמודדות הנפשית של גיבורת הסרט מיום חמישי. הורדת שני השדיים, למרות שהיא כוללת שחזור מלא, עדיין יוצרת תחושה של אבדן חלק מהגוף, חלק חשוב מהגוף הנשי. אז מה אם כלפי חוץ לא יראו את זה.
מעבר לזה, מה שלא נאמר בסרט הוא שניתוח כזה טומן בחובו סיכון רב לאבדן תחושה בשדיים ובפטמות בפרט. אבדן תחושה כזה יקלקל למרבית הנשים את ההנאה המינית.
אז האם האבדן הנפשי שווה את זה? לדעתי התשובה היא חד משמעית לא.
יש לזכור שקיים מתאם גבוה בין מתחים נפשיים (ולדעתי אבדן נכלל בקטגורית מתחים נפשיים) לבין סרטן בכלל. כך שבעצם אנחנו כאן מגדילים את הסיכון לסרטן ומחלות אחרות.
הערה: המשפט האחרון הוא ספקולציה בלבד מאחר שלא ראיתי מחקרים בנושא.
מה שכן אפשר לקחת מהסרט שהוקרן הוא נושא המודעות לסרטן שד. אין בארץ מספיק מודעות וחבל.
לכל אורך הבלוג אני מדגיש את חשיבות הבדיקה העצמית והמעקב העצמי, בדיקה עצמית יכולה לסייע מאד בגילוי מוקדם של סרטן השד, מה שמגדיל מאד את סיכויי ההחלמה.
יוני 27th, 2009 ב 2:03
אתה יכול להרחיב בבקשה על הבדיקה הגנטית או להפנות אותי לחומר בנושא? עד כמה אפשר בכלל לסמוך על בדיקה כזאת ועל פי מה קובעים את אחוזי הסיכון?
יוני 27th, 2009 ב 2:53
הבדיקה הגנטית המדוברת, בודקת שני גנים הנקראים BRCA1 ו BRCA2 שכבר משמם אפשר להבין שאלו גנים של סרטן השד (BReast CAncer)בפועל כאשר מוצאים אצל אדם מוטציה מסויימת של גנים אלו, יש לאותו אדם סבירות גבוהה (60%) לחלות בסרטן השד, סבירות זו תקפה גם לגבי גברים (כן גם לגברים יש סרטן שד).
גנים אלו נמצאו אצל בנות למשפחות בהן היה סרטן שד לקרוב\ה מדרגה ראשונה.
יחד עם זאת, לא כל אדם שאימו או אביו חלו בסרטן שד הינו נשא של מוטציות אלו.
בפועל, מומלץ לכל אשה שאמא או סבתה חלו בסרטן שד לעשות את הבדיקה הזו. את הבדיקה אפשר לבקש מכל רופא משפחה והיא בסל הבריאות לכל אשה שיש לה במשפחה מקרה של סרטן שד.
גם אם תוצאות הבדיקה הן חיוביות, עדיין זה לא אומר שתחלי בסרטן שד. זה אומר שכדאי לך להיות יותר עירנית.
יש לזכור שכל הדברים האלו מבוססים רק על תצפיות ואין הוכחה חד משמעית לקשר בין מוטציות גנטיות אלו לסרטן השד.
יוני 27th, 2009 ב 5:13
כלומר, 60% מבעלי המוטציה יפתחו סרטן, לעומת כמה אחוזים באוכלוסיה הכללית? נראה לי שנכנס פה העניין של קורלציה לא מראה על סיבתיות, לא?
ו-40% סיכוי שלא לחלות, נראים לי משקל נכבד כנגד כריתה מניעתית.
לא ראיתי את הסרט, אבל מישהו הסביר לאישה הזאת את הנתונים כמו שצריך?
אני מצטערת, אני לא מצליחה להבין פעולה כזאת, יכול להיות שאני פשוט “אולדפאשן” בעניין? אולי כריתות איברים מראש יתחילו להחליף ניתוחים, שהם סוג של כיבוי שריפות, של איברים חולים?
יוני 28th, 2009 ב 8:59
צודקת בהחלט, זה מגוחך להוריד איברים ראש כדי למנוע מחלות.
עד כמה שזכור לי השיטה הזו הוצעה לפני כעשר שנים על ידי רופא אנגלי. באותה תקופה היא קבלה המון תגובות שליליות בעיקר של נשים.
כשאני שמעתי על זה בתקופת ההתמחות שלי צחקתי ואמרתי שזה בטח לא יתקבל. לצערי יש רופאים שתומכים בשיטה הזו.
אוגוסט 10th, 2009 ב 12:56
איזה כיף לבלגג לכם ככה, כן לכרות, לא לכרות… וההם וההיא.
אולי דרושה לכם איזו חוויה כזו, נעימה ומפכחת, אישית ולוחצת - כדי שתבינו במה מדובר ולא מן ההיבט התיאורטי.
ראיתי אשה במח’ האונקולוגית. ימיה ספורים. עיניה כבויות. אשה-ילדה בת 36. היה זה סרטן שד גרורתי שכילה את גופה הקטן. בביתה חיכו לה בנה בן ה-4 ובתה בת השנה… ובעלה שאיבד כל טעם לחייו.
לא הציעו לה כלל את האפשרות, שכן היה כבר מפושט. אך לא הייתה אומרת לא לכריתה, גם לכריתה מראש.
אבל צריך כנראה לעבור חוויות מסוימות כדי להבין. ואתם טרם הבנתם.
אוגוסט 10th, 2009 ב 1:53
הבלוג הוא דעתי האישית בלבד שבד”כ מבוססת על מחקרים שקראתי.
אם אותה אישה מסכנה הייתה מגלה את הסרטן בזמן זה לא היה קורה.
נניח שהיא הייתה עושה את הכריתה הרבה לפני, מניין לנו שלא היה מופיע אצלה סרטן אחר, אלים יותר (כמו סרטן המעי הגס וכד’?)
הגישה שלי היא שמי שמתגלה אצלה סרטן היה לה סרטן בכל מקרה. רק במקרה הוא הופיע בשד, גישה זו אגב לא מגובה במחקרים.
בכל מקרה לפי גישת הכריתה, מדוע שלא נכרות את השחלות? זה יועיל יותר, זה הוכח כמפחית סרטן שחלות וגם סרטן השד.
אוגוסט 10th, 2009 ב 7:35
לגבי מתחים. מחומר רב שקראתי באתר האגודה האמריקאית לסרטן השד שהוא אתר ללא פירסומות וכו’ לא נמצא מדעית קשר בין מתחים, חשיבה שלילית. פסימית לבין סרטן. זוהי ספקולציה שרווחת בציבור ומקבלת חיזוק מכל תורות הניו אייג’ למינהן. כדאי שנוריד את ההנחה השרלטנית הזו מכתפיהם השבריריות של החולים ושל המשפחות שלהם.
במצבים מסוימית להרגיש מתח זה נורמלי ואין הוכחה שזה מזיק רפואית (מלבד זה שמדובר באיכות חיים פחות מלבבת)…
אוגוסט 10th, 2009 ב 10:03
אני לחלוטין לא מסכים איתך.
אני לא זוכר כרגע את המחקרים אבל יש עשרות ואולי מאות מחקרים שמצביעים על הקשר בין מתח לסרטן ולשאר מחלות קשות.
לגבי חשיבה שלילית לא ידוע לי על מחקרים שבוצעו בנושא.
עשרות אנשים שהצליחו לרפא את עצמם מסרטן שחלות וסרטן שד הם הוכחה לא רעה שזה עובד.
זו ממש לא הנחה שרלטנית.
האם יש לך הוכחה שמתח עוזר?
הרי את עצמך אומרת שאיכות החיים נמוכה יותר.
האם את חושבת שאיכות חיים נמוכה לא תורמת למחלות?
הגישה המנותקת שלך היא הגישה שהביאה את הרפואה המודרנית למצבה כיום, שלצערינו הרב לא מצליחה במקרים רבים לעזור.
תאמיני לי שאני אומר זאת בלב כבד.