סיפורים מחדרו של רופא

קראתי עכשיו ב ynet כתבה שמראה על יחס יפה של הנהלת מרכז רפואי לתלונות של פציינטית.
פציינטית שטופלה בצורה אולי מקצועית אבל מבחינת יחס היחס היה מאד לא יפה (לפי הסיפורים שלה). התלוננה להנהלת בית החולים וזו הגיבה בפיטורי הרופא שטיפל בה.
כנראה שהיו לא מעט תלונות על רופא זה, אחרת קשה לי להאמין שהיו מפטרים אותו כל כך מהר רק על סמך מכתב אחד.
אפשר לקרוא את הכתבה כאן
.

עוד פוסט שנכתב לפי בקשה של אחת הקוראות.

שאלה שאני נשאל מדי פעם, האם רופא שרואה נשים עירומות נהנה מזה?

התשובה הקצרה: לא.
ותשובה קצת מפורטת: אחרי הכל רופא הוא גבר וככל גבר נורמלי נהנה לראות גוף של אשה. יחד עם זאת כאשר זה בא בהקשר רפואי, בדרך כלל הרופא אינו חושב על כך אלא עסוק בבדיקה עצמה. זו גם לדעתי אחת הסיבות שלא מעט נשים חשות שיחסו של הרופא מאד קר, שהוא כאילו אינו רואה אותן.

אני זוכר שבפעמים הראשונות לפני כל בדיקה חששתי שעצם העירום הנשי יגרה אותי מינית וזה יפריע בבדיקה. אבל כל פעם מחדש שמתי לב שלא משנה מי האשה, גם אם זו אשה מושכת ביותר, הייתי מסוגל להתמקד בבדיקה ומראה גופה לא שינה.

האם זה כך אצל כל הרופאים? אני לא יודע. מהכירותי עם רופאים אני מניח שכן. די נדיר למצוא רופא שהוא עד כדי כך לא מקצועי.

לאחר מספר שנים של עבודה ומאות בדיקות, סביר להניח שכל רופא שעוסק בזה יסתכל על הבדיקה מנקודת מבט מקצועית בלבד.
שמעתי על אשה שרופא המשפחה שלה בקש לעשות לה בדיקת שדיים, היא לא הסכימה וחשבה שהרופא סתם רוצה לראותה עירומה. האם זה באמת מה שרצה הרופא? לא יודע לומר מאחר שאיני מכיר את הרופא.
מצד שני, רופאי משפחה בדרך כלל אינם רואים נשים עירומות כך שיש ספק קל שבקשתו זו לא הייתה רק ממניעים של בריאות האשה. אפשר למצוא בסיפור זה עוד סיבה מדוע לבדיקת שד ללכת לרופאים שזו התמחותם, או לרופאי נשים שגם הם עושים מדי פעם בדיקות שד.

אחת מקוראותי הנאמנות כתבה פוסט בבלוג שלה על יום הולדת לבלוג שלה.

זה הביא אותי להסתכל על הבלוג שלי, מתי נכתבה הרשומה הראשונה בבלוג ומתברר שהרשומה הראשונה נכתבה ב 25/1/2007 שזה אומר שהבלוג שלי בן שלוש שנים.

ממש מדהים לראות את זה. שלוש שנים. כשהתחלתי את הבלוג לא ידעתי כמה זמן אמשיך לכתוב ואם בכלל הוא ימשיך להתקיים. בתחילה הייתי כותב כמעט כל יום, הייתי מאד יצירתי באותה תקופה. לאחר מכן הפסקתי לכתוב ומרבית הרשומות היו בתגובה למיילים או תגובות שקיבלתי.

כך זה המצב גם היום. אני כותב בעיקר בתגובה לבקשות של קוראות הבלוג. האמת שגם רשומה זו היא במידה רבה תגובה לבקשת קוראת.

אז זהו, שלוש שנים עוברות מהר מאד והבלוג גדל וגדל. בשלב זה אני לא רואה את עצמי מפסיק לכתוב. גם אם עוברים חודשים בין פעם לפעם, עדיין אני כאן וכותב מדי פעם.

פוסט זה הוא יותר שאלה לנשים.

לפי הנחיות משרד הבריאות “כל אדם זכאי לנוכחות אדם נוסף מטעמו בעת ביצוע בדיקה גופנית”

לפי הנחיה זו כל אחת זכאית למישהוא או מישהיא שיהיו נוכחים בעת הבדיקה. נשים רבות באות עם חברות שלהן או לפעמים אימותיהן. חלקן באות עם בן זוגן.

השאלה היא מה דעתכן על נוכחות של בן הזוג במהלך הבדיקה?
נוכחות הכוונה שהוא יהיה אתכן מאחורי הפרגוד בעת הבדיקה. לא נשאר לשבת בעת שאתן קמות להתפשט מאחורי הפרגוד.

מדי פעם אני מקבל במייל שאלות בעיקר מנשים. אני תמיד שמח לענות על שאלות כאלו.

הפעם קיבלתי שאלה שלדעתי נוגעת לא רק לשואלת.
השאלה הייתה האם רופא משפחה יכול לעשות בדיקת שד? היא שאלה מאחר שרופא המשפחה שלה לאחר שפנתה אליו בעקבות כאב בשד ביקש ממנה להוריד חולצה על מנת לבדוק את שדיה.

התשובה לשאלה הזו היא כן, כל רופא יודע לבצע בדיקת שד. יחד עם זאת רצוי ללכת לרופא שזוהי התמחותו. כי עד כמה שלמשש שדיים נראה קל, יש המון ניואנסים קטנים שרופא שזו התמחותו יודע להבחין בהם. רופא שאינו עושה זאת על בסיס קבוע מן הסתם יהיה לו קשה יותר להבחין.

כיום בארץ אין צורך בהפנייה מרופא משפחה. אפשר לקבוע תור בכל קופת חולים לכירורג שד לבצע בדיקה כזו.

כתבתי בעבר על חוק המאגר הביומטרי כמה שהוא מסוכן לאזרחי המדינה.

לצערי החוק עבר בכנסת וכאן ראינו את חוסר ההגיון שבמשמעת קואליציונית שבעצם הורסת את הדמוקרטיה. כך עבר חוק שמסכן את אזרחי המדינה.

אני אישית לא מוכן לחיות במדינה שמסכנת את חופש הביטוי ואת חיי אזרחיה וזה בדיוק חוק המאגר הביומטרי.
בגלל זה ובגלל עוד דברים אחרים שקורים במדינה, החלטנו אני וחברתי לעזוב את הארץ. אני חוזר לקנדה. היא מצטרפת אלי ועל כך מגיע לה כל הכבוד. לעזוב את הארץ בה היא נולדה, אין זו החלטה קלה. אך היא כמוני חושבת שבמדינה כזו אין טעם לחיות.

אני לא יודע מתי זה יקרה. עדיין יש דברים לסגור בארץ. זה כנראה יקח מספר חודשים, שלאחריהם לא ניהיה כאן בארץ אלא לביקורים קצרים מדי שנה בערך.
עבודה אני מניח שלא יקשה עלי למצוא שם, כבר הציעו לי מספר פעמים.
חברה שלי, לצערה פוטרה מעבודתה עקב המיתון ועדיין לא מצאה עבודה כך שגם כך וגם כך היא צריכה לחפש עבודה.

האם בקנדה יהיה טוב יותר? לא, כנראה שלא. אבל לפחות שם לא נחיה בחשש מתמיד שהממשלה שלנו מסכנת אותנו.

לגבי הבלוג הזה. הוא כנראה ישאר פתוח כל עוד בלוגלי יאפשרו לו. אני מאד מעריך את העומדים מאחורי בלוגלי ומקווה שהם יצליחו להשאיר את המערכת הזו כפי שהיא.
לגבי עדכוני הבלוג, אני מניח שהוא ימשיך להתעדכן. אחרי הכל אינטרנט יש גם בקנדה
לגבי מיילים, עדיין אפשר לפנות אלי במייל. אני קורא עברית גם בקנדה. כך שאפשר לכתוב לי בעברית.

עוד שנה עברית חלפה לה ומתחילה שנה נוספת.

למרות שאני לא שומר מצוות, אני מאד מעריך את ההגיון שמאחורי חלק גדול מהמצוות ואותן גם משתדל לקיים. דוגמה אחת רלוונטית היא נושא ימי תשובה. ימים אלו נועדו לבקשת סליחה ולחשבון נפש.
הרבה אנשים שאני מדבר אתם על כך אומרים משהו כמו “אני עושה חשבון כל השנה” לדעתי אין משפט שגוי מזה. במהלך השנה כולנו עסוקים באינספור דברים של חיי היום יום ואין לנו זמן לעצור ולחשוב. לכן ימים כאלו שזוהי מטרתם הם ימים חשובים מאד. כך גם יום כיפור.

השאלה הבאה שתמיד עולה כשאני מדבר על הערכתי למצוות היהדות, היא שאלת האמונה. האם אני מאמין באלוהים?

התשובה היא: מאד מאמין. ככל שלמדתי יותר כך הוקסמתי יותר ממורכבות הגוף החי, בין אם זה הצומח, החיות ועל אחת כמה וכמה גוף האדם. אין בעולם דבר מדהים יותר מגוף האדם. לא יתכן שדבר כה מדהים ומורכב, נוצר ללא אינטליגנציה מכוונת. אותה אינטליגנציה מכוונת היא זו המכונה אלוהים, אלוקים, בורא עולם או כל שם אחר שנרצה. סביר להניח שאותה אינטליגנציה קיימת כאן ועכשיו ועדיין רואים את נוכחותה בעולם. אך אז נשאלת השאלה האם היא מכוונת דברים גם כיום? או שהכל מתנהל אוטומטית? דעתי היא שהאוטומט הזה של חוקי הטבע הוא חלק מאותה אינטליגנציה אינסופית שבראה את היקום.
אם אלוהים קיים ונמצא כאן איתנו, עולה השאלה הגדולה ביותר, מה הוא רוצה מאיתנו? ומדוע הוא עושה כל מני דברים שהוא עושה. או לפעמים אם הוא כאן, מדוע אינו מתערב בדברים?
על השאלה הזו כתבה ידידה טובה שלי פוסט מעניין אותה ידידה היא שומרת מצוות ומאמינה מאד. מה שהופך את הפוסט שלה למעניין יותר.

וכאן נסיים עם פילוסופיות עמוקות ונחזור לחיי היום יום. בעוד כשבוע אני טס לביקור משפחה וחברים בקנדה. למרות שכאן אני מרגיש בבית, תמיד כיף לחזור לקנדה לפגוש את המשפחה והחברים וחוץ מזה אני טיפוס נוסטלגי, אוהב להעלות זכרונות

אם חשבנו שזהו האח הגדול לא יחליט בשבילנו לאן נגלוש באינטרנט אז נגמרה חקיקת האח הגדול…

אז טעינו בענק. האח הגדול חוזר אבל הפעם במתכונת שמפקירה את בטחון אזרחי המדינה וחודרת לפרטיות שלנו כמו שמעולם לא חדרו לפרטיותנו.

אני לא מבין מספיק בחוק אבל מה שקראתי מפחיד, מפחיד מאד. עוד פרטים באתר הבא: http://no2bio.org/home/
חוק המאגר הביומטרי אומר שכולנו בעצם חשודים, כולנו נמסור טביעות אצבעות וטביעות רשתית וצילום פנים. כל זה יהיה נגיש לעין כל, כן כל מי שרק ירצה יקח את טביעת האצבע שלנו ויחדיר אותה לאתר פשע, מאותו רגע אנחנו חשודים ואין דרך להוכיח שלא פשענו.

נכון משרד הפנים אומר שהמאגר יהיה מאובטח, אבל רגע מישהו מאמין למשרד הפנים? הרי מרשם האוכלוסין כבר דלף ועכשיו זמין בחינם.
מעבר לזה חברה פרטית הולכת לעשות את כל העבודה, לעובדי החברה תיהיה גישה למאגר, הם יוכלו למכור את המאגר לכל המרבה במחיר. גם חברי הכנסת שלנו לא ידועים ביושרם וגם הם ימכרו בשמחה את המאגר לכל המרבה במחיר. תוך זמן קצר, כל גוף במדינה (בנקים, מוסדות ציבור, מקומות עבודה וכד̵ יוכלו לדעת הכל אבל הכל על כל אחד. אין מקום להסתתר מפני האח הגדול!

באף מדינה דמוקרטית אין תקדים לדבר כזה. באנגליה כבר דנים על זה כעשר שנים ולא החליטו איך ומה לעשות.

אבל בישראל כמו ברפובליקת בננות, מדינה טוטליטרית ללא דמוקרטיה אמיתית, רוצים להעביר את החוק הכי הכי מסוכן לאזרחי המדינה תוך מספר שבועות. למה החפזון, מאד לא ברור כנראה שהשר שטרית יו”ר הוועדה יודע שזה רע ומסוכן ולא יעבור בשום כנסת ולכן מנסה לבצע מחטף, פשוטו כמשמעו מחטף!

למה זה כל כך חשוב לו? זה מזכיר לי את שר התקשורת לשעבר (אטיאס) שניסה להעביר את חוק הצנזורה גם כן בצורה חפוזה, גם שם בגרסה הראשונה היה מדובר על זיהוי ביומטרי. לא מזכיר משהו?
החשד שלי הוא שיש חברה עם הרבה כסף שעוסקת בזיהוי ביומטרי שרוצה למכור לממשלת ישראל את הציוד שלה. הם ניסו דרך צנזורה על הרשת שזו ממש שיטה מדהימה להכניס את הציוד בדלת האחורית. לא ממש הלך להם אז עכשיו הם עושים משהו הרבה אבל הרבה יותר גדול. הפעם עם ציוד הרבה יותר יקר.

עלות החוק מליוני דולרים. מליוני דולרים שכל תפקידם לרמוס את הבטחון האישי שלי ושל כולם. זה בערך כמו להעלות אותנו לאוטובוס ולהוריד אותנו במרכז עזה ללא הגנה.

חשוב מאד שכל אזרח שבטחונו ובטחון משפחתו חשוב לו, יעזוב הכל ויעלה לכנסת ופשוט יטריד את כל חברי הכנסת עד שיצביעו נגד החוק המסוכן הזה.

לפני כשנתיים, כתבתי כאן על החוק שנראה כלקוח הישר מספר החוקים של איראן, הצעת החוק הידועה במספר 892 לפי הצעה זו יצונזר האינטרנט ברמת ספק האינטרנט כברירת מחדל אלא אם כן הצהיר אדם שהוא אינו מעוניין בצנזורה.
אז כתבתי שאם הצעת חוק זו עוברת אני אורז את המזוודות וחוזר לקנדה.

היום בבוקר הביאה המזכירה עיתון יומי שיהיה לפציינטיות הממתינות מה לקרוא, במקרה תפסה את עיני אחת הכותרות בעמוד הראשון שאמרה “האינטרנט לא יצונזר” כמובן שמיד עברתי לעמוד הכתבה וקראתי בשמחה שועדת הכלכלה (מה הקשר לועדה זו לא הבנתי אבל זה לא חשוב) לא הסכימה להעביר את החוק מהכנסת הקודמת והתנגדה לחוק זה. מה שאומר שיקשה על ש”ס מאד להעביר את החוק או שבעצם לא יוכלו להעביר את החוק.

כשהחוק היה בדיונים ועבר קריאה ראשונה אמרו מומחים למשפטים שמעולם לא היה חוק שאושר בקריאה ראשונה ובסופו של דבר לא אושר בכנסת, מה שאומר שהסבירות גבוהה שגם חוק זה יעבור. אני שמח שאותם מומחים טעו ועכשיו אין חוק כזה וכנראה שהסכנה עברה.

בקיצור. אני נשאר בארץ

לפני מספר ימים קיבלתי מייל ממישהיא שקראה את הבלוג, לאחר שעניתי על שאלתה, מתוך עניין שאלתי אותה כיצד היא הגיעה אלי.

היא כתבה שהיא קבלה קישור לבלוג שלי מכתבה ב YNET על כל מיני אתרים בנושא רפואה.
נכנסתי לסטטיסטיקה של הבלוג שלי ובאמת ראיתי למעלה ממאה כניסות חדשות ביומיים האחרונים, זה כאשר ביום רגיל יש כמה עשרות כניסות חדשות.
הסתכלתי מהיכן הגיעו כל הכניסות, אז כמו תמיד חלקן היו מחיפושים בגוגל על מילים כגון כאבי שדיים ועוד כל מיני שאילתות הקשורות לשדיים, שאלו החיפושים הרגילים מהם מגיעים לבלוג שלי, אבל שם ציפתה לי הפתעה, חלק גדול מהכניסות היו באמת מ YNET.

בקיצור הבלוג שלי מפורסם מבלי שידעתי על כך. תודה ל YNET שכתבו על הבלוג שלי.